תהליך נוירופידבק, בצורה מסוימת – מתרחש בכל שבריר שניה למען האמת. באופן טבעי, כל פעולה שאנחנו עושים, מייצרת תגובה כזו או אחרת – גופנית, נפשית, אינטראקטיבית (מול העולם והחברה) מנטלית וכן הלאה.
ההבדל העיקרי, קטן ועצום בו זמנית, הוא שתהליך הלמידה מהמשוב החיצוני – כלומר, מה שמתרחש באופן טבעי בכל שבריר שניה – הוא חסר הנחיה ולכן המוח "מנחש" או "צופה" או "מהמר", אם תרצו, מה התהליך שכדאי שהוא יעשה עכשיו, לאור המשוב שהוא קיבל.
הבעיה עם המהלך הזה היא שהמוח מבצע קריאת מחשבות של הסביבה. מהמידע שיש לו, עוד כשאנחנו צעירים ולא באמת מבינים דבר מה על העולם סביבנו, הוא מייצר הרגלים שהרבה פעמים "נתקעים" אצלו הרבה אחרי (אם לא לנצח, מבחינת המוח) שהם כבר איבדו את היעילות שלהם ולרוב גם הרבה לתוך המקום בו ההרגלים האלו כבר תוקעים את האדם בחיי היום יום.
לעומת זאת, בנוירופידבק מלאכותי, קריאה אובייקטיבית של גלי המוח, והעברת משוב בזמן אמת על מנת להניע את ההתנהגות המוחית למקום מועיל יותר, כפי שעלה ממחקרים רבים שנערכו משנות ה 70 של המאה הקודמת ועד היום, מאפשרת לעצור את תהליך הניחושים של המוח ולהוביל בהבנה ברורה במיוחד, מתוך היכרות מעמיקה עם הדפוסים האישיים והכלליים כאחד – אל המקום היעיל בוודאות רבה.
לא עוד ניחושים והימורים, אלא תוכנית עבודה מתוכננת בקפידה.
יחי ההבדל הקטן.